גוף.בגד.בית – ארעיות בעיצוב מקומי

תערוכה בשיתוף המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין.

ארעיות, אינה זרה לנו כעם. היא מלווה את הפרקים ההיסטוריים המכוננים, הקשים, המשמעותיים והמורכבים בתולדותינו. היא מתועדת בסיפורים, בטקסטים וביצירה המלווה אותנו לאורך השנים. כך מתועדות יציאת מצרים, גלות בבל, גרוש ספרד ועד העליות לארץ מארבע כנפות תבל. עם בתנועה, מילים שמלוות מסעות שיש בהם פחד ובחירה אבל גם כמיהה וגעגוע. צורות של ארעיות שזורות ביצירות ספרותיות, חומריות, חזותיות ומוסיקליות. הן משמרות את שקשה כל כך לבטא בטקסט, בהלה, פחד, חשש מן הלא נודע, אבדן העוגן הממשי שמייצר יציבות וחיבור, הקשר ומשמעות.
"כיצד ייתכן שהמחשבה על ארעיות של היפה גורמת לנו בלבול. הרי היופי שבטבע מופיע מדי שנה אחרי הרס החורף, ומשך החיים שלנו יכול להישנות ולהיחשב כנצח." כתב זיגמונד פרויד ב1915 "קשה לי לקבל את העובדה שהיופי והשלמות במוצר אמנותי ובתוצר האינטלקטואלי הם פחותי ערך בשל היותם מוגבלים בזמן"

השנה האחרונה, הציבה בפנינו הכרח להגיב בגוף ברוח ובחומר למצבים בהם הקרקע מתערערת, הבטחון מתערער, הוודאי הופך זר , הקבוע הופך ארעי, בר חלוף , זמני ומטלטל. רבים כל כך מצאו עצמם/ן בלי בית. ממשי ורגשי כאחד. בלי עוגן, שייכות וקהילה.
התערוכה גוף. בגד. בית מתקיימת כהשתקפות לממצאים הארכאולוגים תוצרי הארעיות שנכפתה על העם הפלשתי שהגיע לחופי הארץ. משתתפים בה בכירי המעצבים והמעצבות בארץ לצד בוגרות ובוגרים צעירים. בעבודותיהם/ן משתקפות הארעיות, הבהלה, הצער והתלישות, לצד תקווה ואנושיות, זכרון ומשפחתיות, עוגן ובית. דרך התערוכה אנו מבקשות להפנות את המבט אל תפקידה של צירה חדשה בחיי היום יום שעדיין לא התייצבו. מבית לאין בית, ממשפחה לאבדנה, מיציבות לתלישות. "ארעיות היא כוח…" טוען האוצר היפני קניה הארה, כך גם אנו, מבקשות להציע את הארעיות כנקודת מוצא ולא סיום.