חלל תצוגה לתערוכות יחיד שהוקם ע"י מרכז אדמונד דה רוטשילד, במיוחד עבור חברי וחברות רשת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
מטרתו לעודד יצירה של פרויקטים חדשים או לממש הפקת עבודות קיימות בליווי אוצרותי ובתהליכי חשיבה ופיתוח משותפים. בכל שנה יציגו בחלל שלוש תערוכות יחיד של חברי.ות הרשת.
דטרמיניזם:
שלוש תערוכות יחיד במרכז אדמונד דה רוטשילד, קומה 1-.
12.6-24.8.23
משתתפים: יובל נאור, דניאל נחום ודור בר־שלמה
אוצרות: עדי יניב, מורן סולמירסקי־נועם ורותם קפלן
שלושת היוצרים המציגים בשלוש תערוכות הטרילוגיה בחרו לעסוק בחקירה ובהתבוננות במושג "דטרמיניזם", השקפה פילוסופית שלפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים.
תערוכה ראשונה בנושא דטרמיניזם
יובל נאור | קוף אנוכי
אוצרת: עדי יניב
בתערוכה קוף אנוכי מבקש יובל נאור לבחון את הכוח שהוביל לפרקטיקה החברתית המַבְנֶה את היחסים בין אדם לאדם ובין האדם לטבע. כוח זה מושתת על ידע שהשתרש על יסוד המחקר שנעשה, שלדברי נאור, הוביל לנטייה הרווחת לראות באדם ממשיכו של השימפנזה. נאור מבקש לחזור לבסיס ולבדוק מדוע הנטייה היא לקשור את חיינו דווקא עם השימפנזים – האם זו הבחירה הנוחה לנו? האם היא מסיטה מאיתנו קצת מהאחריות לבחירות שלנו?
כחלק מהפרקטיקה האמנותית שלו נוהג נאור לאתגר את הטכנולוגיה דווקא ב"צד הפרימיטיבי" שלה ולהשתמש ביכולותיה על מנת לבחון את הדברים הפשוטים. כך גם הפעם, הוא נעזר בנפלאות הטכנולוגיה על מנת לחזור וללמוד את ראשית הדברים. הוא מנכס נקודת מוצא נבחרת, שבה הוא מתחקה אחר התנהגות הבונובו ומתנסה בה על אוואטאר בדמותו. זאת, כדי לנסות להבין מה היה קורה אילו קופי הבונובו היו המודל הנבחר: האם הכוח הפוליטי המניע אותנו כחברה היה אחר? האם בני האנוש היו מתנהגים זה לזה אחרת? האם חברת האדם הייתה מלאת חמלה ואמפתיה, מזדהה עם החלש, נמנעת ממלחמה, נשלטת בידי נשים ועושה בעיקר אהבה?