יחיד.ה ברוטשילד
חלל תצוגה לתערוכות יחיד שהוקם על ידי מרכז אדמונד דה רוטשילד, במיוחד עבור חברי וחברות רשת מרכז אדמונד דה רוטשילד. מטרתו לעודד יצירה של פרויקטים חדשים או לממש הפקת עבודות קיימות בליווי אוצרותי ובתהליכי חשיבה ופיתוח משותפים.
סדרת התערוכות הנוכחית מבקשת להתייחס למושגים מונולוג/דיאלוג – לכל אחד מהם בנפרד ולמתח ביניהם – באופן שמזמין את הרחבתם, כהתבוננות על שני סוגי שיח שמטרתם העיקרית היא העברת מסר, הבעת עמדה או השמעת קול.
מונולוג/דיאלוג
ארבע תערוכות יחיד.ה במרכז אדמונד דה רוטשילד, קומה 1-
מאי-נובמבר 2024
משתתפים.ות: אולגה סטדניוק, מור פלד, תום מאור, רונאל פינס
אוצרות: נופר כהן, רותם קפלן, רעות קרמר סגל, סופיה פקס
תערוכה שלישית בנושא מונולוג/דיאלוג
תום מאור | חומר משמר
אוצרת: רעות קרמר-סגל
נקודת המגע הראשונה של יוצר עם חומר מציפה תחושות ומחשבות עמוקות המסמנות את גבולות מרחב היצירה. בכל פעם מחדש עולה הצורך לחפש את האיזון בין טכניקה מוּכרת, פעולות סדורות ושליטה בחומר לבין ביטוי עצמי. השהייה על ציר חיפוש מתמיד מהדקת את ההיקשרות לחומר ומגבירה את המשיכה החזקה להמשיך ליצור.
התערוכה, חומר משמר מתארת את הדיאלוג החומרי והאמנותי שבין היוצר לחומר בד בבד עם הסבת תשומת הלב לחומר משותף המחבר בין כולם. תום מתאר את סערת הרגשות הנלווית ליצירה, מבליט את הדומיננטיות של החמר ומציג את חשיבותם של המגע הפיזי ועבודת הידיים ככלי לביטוי חשוף ומשמעותי, שמבקש לשמר את המלאכה הזאת בתקופת זמן שבה הבינה המלאכותית והטכנולוגיה תופסות יותר ויותר מקום גם בתהליכי היצירה.
חלל הגלריה מתייחס לשלושת המרכיבים; החומר בצורתו הגולמית משמר את הדומיננטיות בקבלה של כפות ידיים מלאות אנרגיה; המים הם חסרי צורה אך בעלי עוצמה בהשפעה שלהם על טשטוש הדיכוטומיה בין הגוף לחומר ויצירת יחסי כוחות חדשים; היוצר נראה בפסלי הידיים העובדות, המקפיאות את שלבי היצירה השונים. שלושה חומרים בשלוש סצנות שונות שמראות את מערך יחסי הכוחות בין הגוף החומר והמים.
עבודת הווידאו מציגה תהליך עבודה סיזיפי שמתחיל בגוש חמר ומסתיים בתוצר חזותי המבטא אין-ספור פרשנויות ונקודות מבט. חשיפת התהליך מעניקה התבוננות נוספת על הדיאלוג המשולש המתנהל, ולפיכך התהליך היצירתי והחוויה הטמונה בו שווים בערכם לתוצר.
בעידן שמאתגר את הנחות היסוד האמנותיות ובוחן מחדש את תפקידה של האמנות במרחב, תום מחזיר את תשומת הלב אל הידיים היוצרות. הוא מאתגר את החשיבה הטכנולוגית המופשטת ומנכיח את החומר הראשוני, ובכך מבקש לשמר את סערת הגילוי של היחסים בין היוצר לחומר.
