יסוד בודד

התערוכה "יסוד בודד" מציגה מציאות בזמן דולג – רצפים של מצבי חיים המסמנים שינויים שקרו לאט, עם הזמן. העבודות המוצגות בה מעלות שאלות ביחס לקיומם של יסודות ומנסות להגדיר מחדש מהי השתרשות, דרך היחסים בין גוף לבית ובין בסיס הבית לגבולותיו. העיסוק במערכת היחסים בין הדורות, המשותף לעבודות רבות, מפנה את תשומת ליבנו לשאלות כמו האם אנחנו ניצבים בפני עצמנו או שמא נתמכים? האם אנחנו מוגנים?

מה יקרה לבניין שיסודו יתערער? מה יקרה כששדותינו יתרוקנו מצמחים חדשים? כשמעטפת הביטחון תיסדק? כשלא יהיה יותר "אנחנו" שיישא בנטל? ומה אם היסודות חלולים ממילא?

בקצה תהום כלשהי, או אולי בנקודת התחלה לדברים שאולי יתבהרו, נמצאות מצבות זיכרון חיות נטושות, שנזרקו לצד הדרך ונשכחו, שאיבדו את תפקידן לפני זמן רב. סימני החלודה והטבע שצמחו לתוכן הפכו לחלק בלתי נפרד מהן, כאילו היו טבע שננטש. לפעמים הדימוי והחומר שלהן מסמנים משהו שנמצא מעבר לשפה, למקום ולזמן, אולם הן מתעקשות להישאר חלק מן הקיום האנושי. הזמן ששינה את צורתן ותפקידן המקוריים של מצבות הזיכרון עומד בבסיס התערוכה – זמן ההיסטוריה שטמון במצע ובחומר של העולם.

העבודות עומדות בדד כמצבות זיכרון שבורות, תרות אחר ההיגיון שבכל זה. כוח הפעולה שבהן נע במעגלים – דרך הידיים אל המחשבה, דרך המחשבה אל הגוף, מהגוף אל הבית ומשם אל החוץ, וחוזר חלילה. מתוך החווייה של נשיאת הנטל הפיזי, הרגשי וההיסטורי, התערוכה מציעה כי אפשר לבודד את המשא הכבד מבלי להיפטר ממנו. אפשר להתבונן עליו, בגוף עירום כמו האדמה, מושרש בבדידותו.