מאיה במברגר

אוצרת ולומדת עצמאית המתגוררת בניו הייבן, קונטיקט.

בוגרת תואר שני באוצרות, האוניברסיטה לאמנות בציריך ותואר ראשון בתולדות האמנות ובמדעי הקוגניציה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אך המורים המשמעותיים שלה הם אמנים ואמניות שעימם היא עובדת. היא ניגשת לאוצרות כפרקטיקה חברתית, ומפתחת דרכים המתנגדות להכפפתה של האמנות לדיסציפלינה של תולדות האמנות. היא מזמינה אמנים ואמניות ליצור יחד קהילות מחקר ארעיות סביב שאלה בוערת, ומעודדת אותן לדמיין ולממש דרכים אחרות של היות יחד.

בשנים 2019–2023 בתפקידה כאוצרת בגלריה רו-ארט בתל אביב, אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן:

אנחנו צמאים לדם של נועם תורן, נושאת כלים של אסתר שניידר, אוסף רטוב של קרן גלר ונירים של דב הלר. כמו כן הובילה את פרויקט השאטל, שתומך באמנים ואמניות בראשית דרכם. בין פרויקטי האוצרות העצמאיים שלה: תערוכת היחיד קפצה לה הארץ של אניעם דרעי בסדנאות האמנים בירושלים, התערוכה הקבוצתית המקוונת אי הבנות מובנות: איך להיות עם אמנות? ו-Choreographing the Public: Rolling Rooms של הילה טוני נבוק, שהוצגה ב-OnCurating בציריך.

היא השתתפה במחזור 2024 של Commons of School, ערכה ויזמה את הגיליון הראשון של שוקת – כתב עת לאוצרות של איגוד האוצרים והאוצרות בישראל. כמו כן השתתפה בכמה תוכניות שהות אמן ותוכניות עמיתים, ביניהן Residency Unlimited ו-Triangle בתמיכת Artis, ותוכנית העמיתים של עלמא.

לעמוד התערוכה רודפות