• אוצרת: אילנית קונפוני
  • תאריכים:2.1-21.2.20
  • אוצרת משנה עדי יניב

פני שטח הכרחיים

אמנים ואמניות:

טל אזולאי חמוטל אתר שירה בר שלו גיל אן דייץ׳ צליל דקלו אריאל הכהן מאיה זהבי ינון כלפון נטע קונס שיר רז

הפרקטיקה של האמניות והאמנים המציגים בתערוכה פני שטח הכרחיים כוללת שימוש במצלמה בתהליך העבודה של יצירת רישום, הדפס, צילום או פיסול. הם יוצרים או מפענחים דימויים צילומיים, מקודדים תופעות בסימנים דו-ממדיים, לעיתים ממירים אותם לאובייקטים רב-ממדיים ולעיתים מחזירים אותם לביטויים דו-ממדים. הם מבינים את כוחו האלסטי של הדימוי, נוהגים בו כחומר גמיש, דיפוזי, מורחב, נמתח, שרוע, מרווח, מוארך.

כאשר אמן או אמנית מצלמים או משתמשים בדימוי צילומי, הם קורעים פיסה מהממשי, מעניקים לה צורה ותוכן, בונים אותה על פי תפיסת עולמם ומטביעים בה חלקים מנפשם. הדימוי הצילומי אינו ״אירוע קפוא״. הדימוי הצילומי מפשיט פני שטח ממרחב-זמן כלשהו ומשליכם אל מרחב-זמן חדש. הדימוי הצילומי הוא נקודת המפגש הפיזי והרעיוני של האמן או האמנית עם העולם, באמצעות עדשת המצלמה.

התיאורטיקן וילם פלוסר סבור כי המשמעות של דימויים נמצאת על פני השטח שלהם, ואולם על מנת להבין את עומק משמעותם דרושה התבוננות מורכבת המציעה מרחב לפרשנות. המבט בדימוי הוא שיוצר משמעות בין מרכיבי הדימוי. מרכיב אחד מעניק משמעות לאחר, ובה בעת שואב את משמעותו מאחרים. פלוסר מכנה זאת "עולם מאגי".

דימויים צילומיים הם פני שטח בעלי משמעות, וכיום פני שטח אלו הכרחיים להבנתנו את העולם; הם מרכיב קריטי בהתנסות החיים שלנו, האפופה תצלומים, והם נמצאים בבסיס החשיבה והעשייה של רבות מיצירות האמנות העכשוויות. עולם הדימויים הוא מקור שופע. אין פעילות אמנותית, תרבותית, מדעית או פוליטית שאינה מכוונת אליו ואין פעילות יום-יומית שאינה שואפת להיות מצולמת.

בתערוכה מציגים אמנים ואמניות בראשית דרכם, בוגרי בתי ספר לאמנות מחמש השנים האחרונות, מהמוסדות: בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים; שנקר – הנדסה. עיצוב. אמנות; המדרשה, הפקולטה לאמנויות – מכללת בית ברל; מוסררה בית הספר לאמנות ולחינוך ע״ש נגר; המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה; מנשר לאמנות.