בִּרְכַּת הַמְּאַיֵּר

זוכי פרס מוזיאון ישראל לאיור – דור המייסדים של האיור הישראלי בן־זמננו, בחרו להציג בתערוכה מאיירים צעירים ומבטיחים שנמצאים בתחילת דרכם בתחום האיור:

יוסי אבולעפיה בחר באלי בבג'נוב

אורה איתן בחרה בעינב ויסמן

אלונה פרנקל בחרה בטליה דריגס

מישל קישקה בחר בוַליה רוזנצוייג

דני קרמן בחר בעדן אופיר

חמישה זוגות של מאיירים ומאיירות – אייקונים שעליהם גדלנו לצד דור העתיד של האיור הישראלי – רוקמים בסדרה של מפגשים יצירתיים קשר בין־דורי חדש, וחושפים בפני הקהל דיאלוג שכולו התפעלות הדדית, אישית ומקצועית, הנעה בין צעדים ראשונים ומהוססים להתבוננות רפלקטיבית על העבר.

התערוכה היא פרי שיתוף פעולה בין מרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב לספריית האיור במוזיאון ישראל, ירושלים. ליוצרים הצעירים המציגים הוענקה חירות בבחירת יצירותיהם לתערוכה: ספרים, סקיצות, קולאז'ים, רישומי הכנה ועוד. מה שמייחד את גוף העבודות שמוצג בגלריה הוא הרצון לייצר ולהוציא לאור "כרטיס ביקור חזותי" שמנסח את השפה העצמאית כאן ועכשיו.

הפרשנות האישית היא שמובילה את היוצרים. עבודה שהחלה כסקיצה ללקוח לעיתים הובילה לעבודה אישית; שריד מתרגיל או מפרויקט אקדמי שנגנז לפתע מוביל לפריצת דרך בעבודה מול לקוח. אצל כולם עולים ניסיונות להעמקה ולהתרעננות בעת ובעונה אחת, בקשה למצוא משמעות ישנה־חדשה, נרטיב שהופך למוטיב חקר. כל לוח של מאייר או מאיירת מציג תהליך של התבוננות אישית־רפלקטיבית על גוף העבודות המתהווה, כל אחד מהם שונה וייחודי, אך דומה שהמחבר ביניהם הוא הכמיהה לאיזון בין עבודה עם לקוחות ובין יוזמה של פרויקטים אישיים.

הסרט שמלווה את התערוכה מתעד את המפגש המרגש בין היוצרים ואת השיח המפרה והכן שנוצר ביניהם. בשיחות מספרים המאיירים הוותיקים לדור היוצרים של העתיד מדוע בחרו בהם, ומספקים עצות ועידוד, בדרך הייחודית לכל יוצר ויוצרת. הדיאלוג הבין־דורי משקף התלהבות משותפת מאיור ישראלי איקוני וגם עכשווי, רגעי צחוק, אותנטיות ובעיקר אהבה עמוקה לאיור, אמנות שהיא תמהיל ייחודי של מילה־תמונה־סיפור. יחד הם חולקים טיפים הנוגעים לטכניקות איור, תובנות לגבי טקסטים טובים וטובים פחות, גיבוש זהות סגנונית והוראה, משפחה ופרנסה, הצלחה מסחרית ואמנותית, וגם רגעי כישלון כואבים וחלומות.

יוסי אבולעפיה שם דגש על הכישרון הרישומי של אלי בבג'נוב, על ההבנה העמוקה של האדם דרך הבעה ושפת גוף בעבודותיו; אורה איתן הדגישה את הגמישות האמנותית של עינב ויסמן, את הדיוק התרבותי־אמנותי שהיא מייצרת בעבודותיה המסחריות ובפרויקטים האישיים שלה ;מישל קישקה שיבח את המבע האישי־נשי הביקורתי והמגובש של וליה רוזנצוייג, המבטא אירוניה ועידון בו־זמנית; אלונה פרנקל הדגישה את ההומור והאינטליגנציה באיוריה של טליה דריגס, ואת החופש והשמחה בדמויות הילדיות שהיא בוראת מתוך שילוב של חמלה ויופי, ולא דרך עיוות או גרוטסקה; דני קרמן התפעל מהיכולת הגבוהה של עדן אופיר בכתיבה ובאיור, וציין את יכולתה לגבש סגנון אמנותי־איורי־משחקי המשלב באופן מוקפד ופרוע קולאז', טיפוגרפיה וציור מקורי ואישי.

התערוכה מבטאת תמהיל שלרוב אינו מוצג בכפיפה אחת בעשייה היומיומית, המסחרית והיצירתית, של היוצרים בישראל. הבחירה הראשונית הייתה של המאיירים זוכי הפרסים שבחרו את הצעירים, אבל בסיומו של התהליך דומה שההזנה היא הדדית. הסרט והתערוכה יחדיו הם תיעוד של מפגש אנושי ואמנותי בין מאיירים שחוברים לשרשרת האיורית הישראלית העכשווית.

נברך את עשרת המאיירים, ונאחל להם המשך הצלחה בדרכם האיורית. הצלחה שלהם זו ברכה גם עבורנו, הקוראים.

אורנה גרנות

אוצרת התערוכה

מנהלת ספריית האיור, אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים