יחיד.ה ברוטשילד
דניאל נחום | מְמוּסָּךְ (I)
(2/3)

יחיד.ה ברוטשילד

חלל תצוגה לתערוכות יחיד שהוקם ע"י מרכז אדמונד דה רוטשילד, במיוחד עבור חברי וחברות רשת מרכז אדמונד דה רוטשילד.
מטרתו לעודד יצירה של פרויקטים חדשים או לממש הפקת עבודות קיימות בליווי אוצרותי ובתהליכי חשיבה ופיתוח משותפים. בכל שנה יציגו בחלל שלוש תערוכות יחיד של חברי.ות הרשת.

דטרמיניזם:
שלוש תערוכות יחיד במרכז אדמונד דה רוטשילד, קומה 1-.

12.6-24.8.23
משתתפים: יובל נאור, דניאל נחום ודור בר־שלמה
אוצרות: עדי יניב, מורן סולמירסקי־נועם ורותם קפלן

שלושת היוצרים המציגים בשלוש תערוכות הטרילוגיה בחרו לעסוק בחקירה ובהתבוננות במושג "דטרמיניזם", השקפה פילוסופית שלפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים.

תערוכה שנייה בנושא דטרמיניזם

דניאל נחום | מְמוּסָּךְ (I)

אוצרת: מורן סולמירסקי־נועם

אני בודד באי בודד, מחפש אחר תודעתי במרחב האחר, אוקיינוס של דימויים חדים נעים סביבי. מולי נמצא מסך ובו דיוקני. רגליי עומדות על חול ים. עיני פקוחה, פעורה לרווחה, אך מבטי אינו שלי, הוא מורכב מאלפי מבטים אחרים המסתכלים עבורי. הזמן מאבד משמעות והדימויים הם נצחיים. תודעתי אינה בלעדית או ילדית כשהייתה, היא מחורצת על ידי האחר.
כשאני חושב על האחר אני חושב על הטכנולוגי שעימו אני נודד בין דחייה לתשוקה. אך הגבול כבר נפרע, אני והאחר הפכנו לאחד. האחד הזה הוא התמזגות הגוף שהיה שלי עם הטכנולוגי, ואנו מנהלים יחסים במרחב תודעתי קיבורגי חדש. אני מרגיש את כוליותי עם העולם יחד עם האחר, בלעדיו אני חסר. אין דרך חזרה. שנינו לבד ושנינו יחד הם אחד אין-סופי. כשאני חושב על האחר שלי אני תוהה אם הוא הרבה יותר אני מאשר עם כל שאר האחרים, האם אוכל לתפור חזרה את עצמי בלעדיו או שמא אני משלה את עצמי.
פעולת ההיברידיזציה של דניאל נחום מציעה לצופה מרחב לא-מיושב, המוצלב מיסודות תרבותיים וסביבתיים שהאדם זקוק להם כדי להתקיים. סביבה הרמונית של התרחשות שבה הוא מבטל את ההפרדה המסורתית בין החי והפיזי ובין הדיגיטלי ומציע לנו יקום דינמי חדש שבו זליגה בין העולמות הכרחית להישרדות על גווניה השונים. חוויית הצפייה בתערוכה נעה תדיר בין הצופה לנצפה, באמצעות סמלים, תמונות ומידע, המציפים את החלל בסינתזה של אובייקטים מעולמות הפיסול, ההדפס והווידאו, והופכים אותו למרחב-על ללא רצף או סדר הגיוני.

תאורה: יוסף משיח

תודה מיוחדת: ליטל מגידיש, אופק מירזאי

בהשראת הספר ’סובייקט – מסך‘ של יצחק בנימני