תערוכה זו נולדה דרך קריאה משותפת של האמנים והאמניות במניפסט הסוריאליסטי הראשון, שבשנת 2024 מציין מאה שנים לכתיבתו. טקסט מכונן זה, שנכתב על ידי הסופר והמשורר הצרפתי אנדרה ברטון, סימן את תחילתה של מהפכה תרבותית ואמנותית שהלכה והתרחבה הרבה מעבר לגבולותיה של אירופה, והשפעותיה ניכרות גם בתחומים דוגמת קולנוע, אופנה ופרסום. הסוריאליסטים התבוננו במה שנמצא מעבר למציאות ויצרו בהשראת החלום והתת-מודע. ברטון כתב במניפסט: ״המופלא תמיד יפה, כל שהוא מופלא הוא יפה, רק המופלא הוא יפה״.[1] במשפט זה הוא מזקק את הרעיון המרכזי של התנועה הסוריאליסטית – הוקעת שלטון ההיגיון והצבת הרוח והדמיון במרכז היצירה. על אף שנהוג לסמן את שקיעתה של האמנות הסוריאליסטית בשנות השישים של המאה הקודמת, ניתן לראות שמרכיבים מרכזיים בתפיסתה הם חלק מן הקוד הגנטי של האמנות העכשווית.
המניפסט נכתב לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר זוועות המלחמה ותוצאותיה כבר ידועות. גם התערוכה הנוכחית נוצרה בימים של חוסר ודאות ושבר עמוק, והעבודות בה מבקשות דרך לגלות עולם פנימי שבו הבלתי אפשרי יכול להתקיים והצלילה מתחת לפני השטח יכולה לגעת במהות המחשבה החופשית. העבודות המוצגות נוצרו בשלל מדיומים וטכניקות, והן שואבות את השראתן ממעמקי הנפש והתודעה. נקודת המוצא שלהן היא אובדן השליטה ושחרור הרסן שמתאפשרים במעשה היצירה. האמנים והאמניות לוקחים את הדבר המוכר והשגרתי ומבצעים בו התערבויות חומריות ודיגיטליות שמשבשות את ייעודו המקורי ומשרטטות את גבולותיו מחדש. עולם זה יכול לשמש מפלט מהמציאות, אך בה בעת הוא גם התחלה של דרך חשיבה אחרת, חתרנית ורדיקליתֿ, שיוצרת סינתזה בין רעיונות סוריאליסטיים לסוגיות מקומיות עכשוויות.
[1] ברטון, אנדרה. המניפסטים הסוריאליסטים. בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 1988. עמ׳ 27
