מרחב זמן

"כמה ארוך הוא הנצח?" שאלה אליס
"לפעמים, רק שנייה." ענה ארנב ומיהר לדרכו

אנו חוות זמן במקצבים שונים – עבור כל אחת מאיתנו הזמן זז אחרת, בייחוד ברגעי מעבר בין מרחבים. ההבדלים הללו כמו יוצרים מימד חדש, בו ניתן לנוע על ציר הזמן ולראות כיצד המחשבה והדמיון משתנים ומשנים גם את מה שנדמה כקבוע ואוניברסלי. המושג מרחב-זמן שאול מעולם הפיזיקה, ומתייחס למימד זה, היכן שהזמן והמרחב נפגשים, הגבולות ביניהם הופכים נזילים והאפשרויות המקובלות מתרחבות מאליהן. תקופת הקורונה מהווה דוגמה לניסוי רחב במימד זה, במהלכו נוצרו לולאות של זמן ומבטים נוספים של הוויה והכרה מתוך הרחבה והצרה של מרחבים.

בחודשים האחרונים גיבשנו חממת יוצרות למחקר אישי וקבוצתי על נקודות הממשק בין הזהות והיום-יום של קהילות הקולקטיב עם מרחב-הזמן בו אנו חיות ופועלות. בתערוכה שאלות זהותיות נפגשות עם המושג הפיסקלי ונבחנות מחדש כאשר העבודות משלבות בין מדיות שונות לצד אירועי פרפורמנס.

מימד נוסף נפתח עם השקת הגיליון השלישי של כתב-העת של קולקטיב בוש, תחת אותה התמה. המעבר בין המרחב הפיזי לוירטואלי מייצר לכשעצמו משחק במרחב-הזמן ומרחיב את גבולות התערוכה אל מעבר לגלריה. בגיליון ניתן למצוא נקודות-מבט חדשות על העבודות המוצגות בתערוכה, לצד אמניות, כותבות, אקטיביסטיות ו׭נש׊ת אקדמיה אשר יציעו אפשרויות חדשות לפירוש המושג.

קולקטיב בוש
אוצרות: פאינה פייגין ונגה אור ים
הפקה: שיר ניומן
תוכן וליווי לשוני: חן עמרם
הפקה ויח"צ: שיר חכים
יח"צ: תמר טלמון