מושבה זמנית

25.12.25 – 10.1.26
תערוכה קבוצתית: ״מושבה זמנית״ | סטודיו 16, חלק B קומת קרקע, התחייה 14, תל אביב
סטודיו הרזידנטים.ות | סטודיו 212, חלק A קומה 2 התחייה 14, תל אביב

מנהל הרזידנסי: דוד דלאל
מנהל אמנותי ואוצר התערוכה הקבוצתית: אסף הינדן

המחזור השני של תכנית הרזידנסי של מרכז אדמונד דה רוטשילד פעל בשני ערוצים מקבילים. הראשון, לב התכנית, התקיים בסטודיו הרזידנטים.ות (סטודיו 212, חלק A, קומה 2) שנפתח כעת לקהל ומציג תמונת מצב של הפרויקטים, הרעיונות והתהליכים שפותחו במהלך חודשי השהות. הערוץ השני, הוא חלל זמני בתוך מתחם התחייה 14 שהוסב ל״חדר פרויקטים״ – מרחב ביניים בין עבודה לתצוגה – ופעל כשטח עבודה פתוח בתוך המתחם התעשייתי (סטודיו 16, חלק B קומת קרקע).

היוזמה, שנולדה מתוך שיתוף פעולה בין תכנית הרזידנסי לבין התחייה 14 של קבוצת ריאלטי, מבוססת על יצירה בתגובת שרשרת, תלוית מקום וזמן. בזה אחר זו, הרזידנטים.ות פעלו במרחב ויצרו עבודה חדשה, או הוסיפו תגובה חזותית ורעיונית לזו שקדמה לה. שלד התערוכה הוא התהליך שנרקם והצטבר לאורך התקופה.

הפרויקט התהווה על רקע כותרת העבודה: Revival – Rebirth, תרגום ישיר לשם הרחוב והמתחם ״תחייה״, כקו רעיוני מנחה והזדמנות לעסוק במשמעויות של התחדשות, טרנספורמציה, התעוררות, דבר קיים שמקבל צורה חדשה, ויצירה שיכולה לשאת בתוכה גם התחלה וגם סוף. במהלך התקופה, החלל תפקד כמעין סניף זמני של רעיונות, חומרים, ומשמעויות לא-פונקציונאליות, והפך לחלק מדיאלוג מתמשך עם גופי עבודה ארוכי טווח שנרקמו בסטודיו הרזידנטים.ות.

תהליכי עבודה ותוצריהם המיידיים נוטים לשהות במצב הביניים של הסטודיו לפני שהם נחשפים – לעיתים מתוך צורך בהתגבשות העבודה והתאמות, ולעיתים פשוט בשל ספקות טבעיים או היעדר במה מתאימה. לאורך תקופת הרזידנסי, חדר הפרויקטים איפשר לתוצרים להופיע בהדרגה, להותיר עקבות ולהשתלב בתוך המרחב התעשייתי. כך נוצרה מסגרת עבודה ותצוגה אלטרנטיבית, המשלבת עבודה ומלאכה עם קהילה ותעשייה. הטקסט העוקב מתייחס לאפשרות זו דרך מבט אדריכלי־ארכיוני, ומלווה את תערוכת הרזידנטיות.ים ״מושבה זמנית״.

נספח 14-R: בין תשריטי חלוקה ופרוטוקולים

בתיקי התכנון של אזור רחוב התחייה משנות השישים, בין תשריטי חלוקה רשמיים, פרוטוקולים של ועדות בניין עיר ואישורי שירותים ותשתיות, מופיע גם מספר מצומצם של מסמכים תחת כותרת די כללית: ״בית מלאכה אזור תעשייה דרום״. לצד אלה משולבים גם קטעי עיתונות שעסקו בפיתוח אזורי התעשייה החדשים בעיר. על הנייר, בית המלאכה, שלימים ייקרא התחייה 14, מצטרף לשורה ארוכה של תקדימים מקומיים ובינלאומיים של אדריכלות תעשייתית פונקציונאלית שמזוהה עם יחידות עבודה חזרתיוֹת, שלד בטון חשוף, חצרות תפעול, פתחים פונקציונליים ומינימליזם חומרי. המתחם, שמתוכנן כווריאציה תעשייתית לסגנון הברוטליסטי, הוקם בתחילת שנות השישים על ידי הכשרת הישוב, ונטמע במערך התעשייתי של תל אביב המתפתחת.

על מסמכי התכנית האדריכלית חתום בפשטות ״ש. מוהליבר״. אות, נקודה, שם משפחה. כמעט שלא נותר תיעוד ביוגרפי של האדריכל, לא בארכיון הפיזי ולא אונליין. מחיפוש נוסף מעבר למאגר המסמכים ההיסטוריים של הארכיון העירוני תל אביב־יפו, מסתמן ששמו היה שמואל.

באחד התיקים מופיע מסמך שכותרתו ״נספח R-14, ייעוץ תכנוני״, שעליו חתום אדריכל אחר, א. ברגר. ברגר לא מופיע כשותף לתכנון המתחם, אלא כמי שייעץ לפרויקט והגיש הצעה משלימה. מהנספח עולה שברגר מציע מהלך משמעותי לקומת הקרקע: במקום שרחוב התחייה ייעצר בחזית המבנה ושמרחב העבודה יפנה פנימה אל חצרות סגורות ומסדרונות צרים, האדריכל ממליץ למשוך את תנועת הרחוב אל תוך המתחם. ברגר שרטט מעבר רציף אחד שמקשר בין הכניסה שמרחוב התחייה לחצר האחורית של המתחם, ומשם לכיוון דרך בן צבי ולשאר האזור.

המעבר הזה מוגדר במסמך כ״מעבר משולב״. הוא אינו מסדרון או פסאז׳ מסחרי צר, אלא ציר המשמש למעבר הולכי רגל, ובמקביל גם לתנועת רכבים איטית, בעיקר לפריקה וטעינה קלה (הפריקה הכבדה תוכננה להתבצע בצידו המערבי של המתחם). ברגר מציע שמי שנכנס למתחם לא רק יעבור בו, אלא גם ייחשף לתהליכי העבודה שמתקיימים בו, ובמקביל בעלי המלאכה יבואו במגע עם האנשים שעוברים במקום.

לפי R-14, החזיתות של יחידות המלאכה תוכננו לפנות אל המעבר המשולב באופן שמייצר מפגש נוסף: לא רק בין העוברים והשבים לבין בעלי המלאכה, אלא גם בין היחידות הסמוכות לבין העובדים במתחם. מכאן שמרחב העבודה לא נשאר ״מאחורי הקלעים״, אלא מתמזג עם מסלול התנועה של מי שנכנס או עובר דרכו, ובנוסף מקשר בין שכניו.

בסקירת השרטוט נראה שיישומית, ההצעה של ברגר לא הייתה מורכבת, אבל כנראה שתפיסתית היא כן הייתה: היא הציעה לראות במבנה התעשייתי משהו מעבר לקופסה של פונקציה ופרקטיות – מרחב שיכול להכיל ניסוי, ספונטניות וצורות חדשות של אינטראקציה בין מלאכה, עבודה וחיי היומיום.

לפי המסמכים והתאריכים המצוינים, נראה שמוהליבר לא היה שותף להתלהבות מההצעה ולאפשרויות שגלומות בה. מוהליבר והגורמים העירוניים קידמו עקרונות של חלוקה ברורה ליחידות שימוש וניצול יעיל של השטח. אולי ההצעה העלתה יותר מדי סוגיות תפעוליות, שאלות סביב תחומי אחריות, ובעיקר: עד כמה זה (לא) כלכלי שהמתחם יכיל שטחים שאינם להשכרה.

כפי שניתן לזהות במבט חטוף אל מחוץ לחלל התערוכה, נספח הייעוץ של ברגר נדחה. אך כמעין פשרה, במקום מעבר משולב, נותר באזור הכניסה כיס פתוח – חצר קטנה המשמשת כשטח התכנסות או פריקה. מעבר לנקודה זו, מתחם התחייה מתארגן ״לפי הספר״: מסדרונות צרים, מגרש אחורי ויחידות עבודה רבות – והמציאות היומיומית ממשיכה להתקיים כסדרה מחוץ למבנה.

תהליך העבודה בחלל הזמני שאנחנו פועלים ומציגים בו (״מושבה זמנית״) מלווה בשאלות שעלו כבר אז, והמשיכו להיות רלוונטיות עבורנו: מה הם התנאים שמאפשרים למבנה תעשייתי לעודד צורות חיים חדשות? איך חודרת ה״מציאות״ ליצירה ולמלאכה, האם היא מחוברת אליהן או מנותקת מהן? עד כמה אנחנו נחשפים לזהויות של בעלי המלאכה שמלווים אותנו ביומיום? איזה סוג של קהילה נוצרת כשעובדים זה לצד זה באופן חשוף, והאם קהילה כזו יכולה להתקיים גם בסביבות אחרות? 

במובן הזה, ״מושבה זמנית״ מתקיימת בין שתי הגישות שמופיעות בתכניות שבמסמכי הארכיון. מצד אחד, היא מתבוננת בפרקטיקה הפונקציונלית של המבנה, דרך שימוש בחומרים תעשייתיים למשל (אמיר כהן, נשל, 2025, איטונג [בלוקים של בטון מוקצף], רשת ברזל וקלקר; וחומת דוד, איטונג) לצד התייחסות למנגנונים ולתהליכים שהמבנה מפעיל ומסדיר (דפנה אמירה, מכון דרום, התחייה, 2025, צילום אנלוגי). מצד אחר, מתקיימת בה מחשבה נוספת: היא פועלת כמרחב שמאפשר שיתוף של תהליכי עבודה, מפגשים ספונטניים בין עבודות וחומרים, חשיפה לצד הסתרה, ופעולה שנוצרת ומתפתחת בזמן אמת.

בתוך הגוף התעשייתי של התחייה 14, מקום שמורכב מבקיעים של עירוניות ומלאכות, הארעיות המסוימת של הרזידנסי יכולה להתפרש כהשתלטות זמנית, כמצב ביניים שממנו צומחות עבודות, מצבי תודעה ויחסים. במסגרתו, חדר הפרויקטים מתפקד כמעין גלעין פנימי שתהליכי העבודה והזמניות הם שמגדירים אותו, והם גם תנאי לקיומו (הזמני). מכאן שהתערוכה מציעה צורת חיים חדשה בתוך הקונקרטיות של המבנה, כמו פטרייה שצומחת בסדק של קיר: היא אינה נשארת, אבל בזמן שהיא נמצאת היא משנה את תנאי הסביבה שלה.

(אסף הינדן)
*טקסט התערוכה הנלווה ל״מושבה זמנית״ מבוסס על נתונים אמיתיים; עם זאת, תרחיש הנספח והארכיון הוא פרי דמיונו של הכותב.

הפרויקט המשותף נוצר במסגרת שיתוף הפעולה בין מרכז אדמונד דה רוטשילד ל״התחייה 14״ של קרן ריאלטי.